יום הבחירות הוא תמיד יום של חג. אנחנו קמים בבוקר, שותים קפה, אולי קופצים לים או לקניון, ובשלב מסוים הולכים למלא את החובה (והזכות) הדמוקרטית שלנו. אנחנו עומדים בתור, מציגים תעודת זהות, נכנסים מאחורי הפרגוד ובוחרים את הפתק של המפלגה שאנחנו רוצים לראות בכנסת. אבל מה קורה לפתק הזה אחרי שהוא נכנס לתוך תיבת הקלפי הכחולה? רובנו בטוחים שברגע שהמעטפה צנחה פנימה, הקול שלנו נספר ומקבל משמעות. המציאות, מתברר, קצת יותר מורכבת. כדי שהקול שלכם באמת ישפיע על הרכב הממשלה הבאה, הוא חייב להיות מוגדר כקול כשר. בכל מערכת בחירות ישנם אלפי קולות שנפסלים ולא נספרים כלל. התופעה של קולות פסולים בבחירות היא לא רק עניין טכני – היא יכולה להכריע גורלות של מפלגות שלמות.
בואו נצלול פנימה ונבין מה בדיוק הופך קול לכשר, מה פוסל אותו, ואיך טעות תמימה של מצביע אחד יכולה לשנות את המפה הפוליטית של ישראל.
לקריאה נוספת | שיטת הבחירות בישראל
מה קורה מאחורי הקלעים בליל ספירת הקולות?
בשעה עשר בלילה, כשהקלפיות נסגרות ורובנו יושבים מול מדגמי הטלוויזיה, מתחילה העבודה האמיתית בקלפי. חברי ועדת הקלפי, יחד עם המשקיפים מטעם המפלגות השונות, נועלים את הדלתות ומתחילים לפתוח את התיבות.
זה השלב שבו המתח מגיע לשיאו. כל מעטפה נפתחת בזהירות, והפתק שבתוכה מוצג לכל הנוכחים בחדר. רוב הפתקים תקינים לחלוטין – פתק אחד ברור ושלם, עם אותיות המפלגה המוכרות. אלו הם הקולות הכשרים.
אבל אז מתחילים לצוץ החריגים. פתק קרוע, מעטפה שיש בה יותר מפתק אחד, או פתק שמקושקשת עליו מילה בעט. ברגע שמופיע פתק כזה, מתחיל ויכוח סוער בין חברי הוועדה. כל משקיף מנסה למשוך את ההחלטה לכיוון שהכי משרת את המפלגה שלו.
בסופו של דבר, ההחלטה האם מדובר בקול כשר או פסול מתקבלת לפי חוקים נוקשים מאוד של ועדת הבחירות המרכזית. אין כאן מקום לפרשנות אישית או לעיגול פינות.
מה הם בעצם קולות פסולים בבחירות?
החוק הישראלי מגדיר בצורה מאוד מדויקת מתי פתק הצבעה לא ייספר ויעבור ישירות לערימת הפסולים. הסיבה המרכזית לכך היא הרצון לשמור על טוהר הבחירות ולמנוע זיופים.
אחת הסיבות הנפוצות ביותר לפסילה היא הכנסת יותר מפתק אחד למעטפה. לפעמים מצביעים מתבלבלים, לפעמים הם מנסים להכניס שני פתקים של אותה מפלגה "כדי להיות בטוחים", ולפעמים הם פשוט מכניסים בטעות שני פתקים שנדבקו זה לזה במגש שמאחורי הפרגוד.
אם מצאו במעטפה שלכם שני פתקים של מפלגות שונות, הקול נפסל מיד.
אם מצאו שני פתקים של אותה מפלגה בדיוק, הקול דווקא עשוי להיחשב כשר (אבל ייספר רק כקול אחד כמובן).
אם יש שלושה פתקים או יותר, גם אם כולם של אותה מפלגה – הקול שוב נפסל. מבלבל? בהחלט. ולכן ההמלצה היא תמיד לוודא שאתם מכניסים רק פתק אחד.
קולות פסולים בבחירות | קשקושים, ציורים וברכות על הפתק
סיבה נוספת לכך שסופרים מכריזים על קולות פסולים בבחירות היא השחתה של הפתק. מאחורי הפרגוד, לא מעט אנשים מחליטים להביע את היצירתיות שלהם.
יש מי שכותבים מילות עידוד למנהיג המפלגה, יש מי שמציירים לב או סמיילי, ויש כאלה שמוחקים את השם של אחד המועמדים ברשימה כי הם לא אוהבים אותו. חשוב להבין: כל סימן, שרבוט, ציור או קשקוש על הפתק פוסל אותו באופן אוטומטי.
הסיבה לכך היסטורית ומעניינת. בעבר, היו חששות שאנשים "יסמנו" את הפתקים שלהם כדי להוכיח למישהו מחוץ לקלפי שהם אכן הצביעו למפלגה מסוימת, אולי בתמורה לתשלום או תחת איום.
כדי למנוע את האפשרות של קניית קולות, נקבע שכל סימן מזהה על הפתק הופך אותו ללא חוקי.
המיתוס הגדול של הפתק הלבן
אי אפשר לדבר על קולות פסולים מבלי להתייחס לפיל הלבן שבחדר – פתק ההצבעה הלבן. כמעט בכל מערכת בחירות עולה מחדש הדיון על אנשים שמחליטים "להצביע בפתק לבן" כאקט של מחאה נגד המערכת הפוליטית.
יש המון מיתוסים סביב הפתק הלבן. יש מי שחושב שפתקים לבנים נספרים בנפרד ומשפיעים על חלוקת המנדטים.
יש מי שבטוח שהקולות הלבנים עוברים אוטומטית למפלגה הגדולה ביותר. ויש גם מי שמאמין שפתק לבן מוריד את אחוז החסימה.
האמת היא הרבה יותר פשוטה והרבה פחות דרמטית. מבחינת החוק הישראלי, פתק לבן שמוכנס למעטפה הוא פשוט קול פסול לכל דבר ועניין.
הוא לא עובר לאף מפלגה, הוא לא מוריד או מעלה שום ממוצע, והוא לא מקבל התייחסות מיוחדת בספירה הסופית.
מי שבוחר לשים פתק לבן בקלפי בעצם מוותר על זכות ההצבעה שלו, בדיוק כמו אדם שבחר להישאר בבית ולראות נטפליקס ביום הבחירות. ההבדל היחיד הוא שהוא עמד בתור בשביל לעשות את זה.
איך כל זה משפיע על חישוב המנדטים?
כאן אנחנו מגיעים ללב העניין, ולסיבה שבגללה כל פוליטיקאי חושש מקולות פסולים.
כדי להבין את ההשפעה, צריך להבין קודם את המתמטיקה שמאחורי הקלעים.
אחרי שסופרים את כל המעטפות בכל רחבי הארץ, מנפים החוצה את כל הקולות הפסולים.
מה שנשאר זו הבריכה הענקית של ה"קולות הכשרים". זה המספר החשוב ביותר בליל הבחירות.
מהבריכה הזו של הקולות הכשרים מחשבים את אחוז החסימה. מפלגה שלא קיבלה לפחות 3.25% מתוך סך הקולות הכשרים – לא נכנסת לכנסת, וכל הקולות שלה הולכים לפח.
אחרי שניפינו גם את המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, נשארנו עם המספר הסופי שממנו מחשבים את חלוקת המושבים.
אם תהיתם פעם איך בדיוק עובדת המתמטיקה הזו, הכנו לכם במיוחד כתבה שמסבירה בפשטות כמה קולות זה מנדט. מומלץ לקרוא כדי להבין את התמונה המלאה.
הנקודה הקריטית היא שככל שיש יותר קולות פסולים בבחירות, כך סך הקולות הכשרים יורד. זה אומר שגם אחוז החסימה יורד במספרים מוחלטים, וגם ה"מחיר" של כל מנדט משתנה.
כשההפרש הוא רק כמה עשרות קולות
אנחנו נוטים לחשוב שקול אחד או שניים לא באמת משנים משהו כשיש מיליוני מצביעים. זו טעות אופטית. שיטת הבחירות הישראלית, עם המאבקים הצמודים בין הגושים, הופכת כל קול לזהב טהור.
לאורך ההיסטוריה הפוליטית של ישראל היו מקרים שבהם מפלגות נשארו מחוץ לכנסת בגלל הפרש של פחות ממאתיים קולות. דמיינו את הסיטואציה שבה מפלגה עושה קמפיין של עשרות מיליוני שקלים, עובדת חודשים ברחובות, ובסוף מתברר שחסרים לה 150 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה.
עכשיו תחשבו על אותם מצביעים של אותה מפלגה שהתבלבלו בקלפי, שמו שני פתקים בטעות, או כתבו ברכה קטנה על הפתק כדי לחזק את המועמד שלהם. הטעות התמימה שלהם הפכה לקול פסול, ובפועל – מנעה מהמפלגה שלהם להיכנס לכנסת.
זה לא מדע בדיוני. בוועדות הקלפי תמיד מוצאים פתקים פסולים של מפלגות שנאבקות על חייהן סביב אחוז החסימה. הכאב של נציגי אותן מפלגות כשהם רואים פתק של המפלגה שלהם נזרק לפח בגלל טעות טכנית – הוא אמיתי לגמרי.
המעטפות הכפולות: שם מתרחשות רוב הטעויות
אם יש מקום שבו בעיית הפסילות בולטת במיוחד, זה בהצבעה במעטפות כפולות. אלו הם הקולות של חיילי צה"ל, מאושפזים בבתי חולים, צוותים רפואיים, אסירים, ודיפלומטים בחו"ל.
ההצבעה במעטפות כפולות שונה מההצבעה הרגילה. המצביע לא מכניס פתק למעטפה וזורק לתיבה. הוא מכניס את הפתק למעטפת הצבעה, ואת המעטפה הזו מכניסים למעטפה חיצונית גדולה יותר שעליה רשומים הפרטים שלו.
התהליך הזה נועד למנוע מצב שאדם יצביע גם בבסיס הצבאי שלו וגם בקלפי ליד הבית. המעטפות הכפולות נספרות רק ביום חמישי, אחרי שבודקים שמי שהצביע בהן לא מופיע כמי שכבר הצביע בקלפי המקורית שלו.
הבעיה היא שהתהליך המורכב הזה מייצר יותר בלבול. חיילים לפעמים שוכחים לאטום את המעטפה הפנימית, או שמכניסים את הפתק ישירות למעטפה החיצונית בלי המעטפה האטומה. במקרים כאלה, ועדת הבחירות המרכזית נאלצת לפסול את הקולות הללו בלי לחשוב פעמיים, כדי למנוע כל פתח לזיוף.
כך יוצא שדווקא קולות של חיילים ומי שעושים מאמץ מיוחד להצביע בתנאים לא פשוטים, נפסלים לעיתים קרובות יותר בגלל בירוקרטיה והוראות שלא הובנו כהלכה.
יעניין אתכם גם | מה עושים אם יש תיקו בבחירות?
קולות אבודים: המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה
חשוב להבחין בין קולות פסולים בבחירות לבין מה שנהוג לכנות בטעות "קולות אבודים" (או קולות מבוזבזים).
קול פסול, כפי שהסברנו, הוא קול שהיה בו פגם טכני. מעטפה ריקה, פתק מקושקש או ריבוי פתקים. הקול הזה פשוט לא נכנס לסטטיסטיקה של הקולות הכשרים.
קול אבוד, לעומת זאת, הוא קול כשר לחלוטין. אדם לקח פתק תקין, הכניס אותו למעטפה בצורה מושלמת, והקול שלו נספר בהצלחה. אבל, הוא בחר להצביע למפלגה קטנה שלא הצליחה לגייס מספיק תמיכה כדי לעבור את אחוז החסימה.
במקרה כזה, הקול נספר בתוך סך הקולות הכשרים – מה שאומר שהוא דווקא משפיע על חישוב המנדטים הכללי, אבל הוא לא מתורגם לייצוג בכנסת עבור מי שהצביע אותו.
זה אולי מרגיש כמו פספוס אדיר עבור הבוחר, אבל בניגוד לקולות פסולים, הקולות האלו הם חלק בלתי נפרד וחוקי מהמשחק הדמוקרטי.
קולות פסולים בחחירות | איך תוודאו שהקול שלכם באמת נספר?
אחרי שהבנו עד כמה קולות פסולים בבחירות יכולים להשפיע על התמונה הגדולה, חשוב שכל אחד מאיתנו ייקח אחריות על הרגע הזה שמאחורי הפרגוד. זה לוקח בדיוק חמש שניות נוספות, אבל שווה ארבע שנים של השפעה.
קודם כל, כשאתם מקבלים את המעטפה מחברי ועדת הקלפי, ודאו שהיא נקייה ושיש עליה את החתימות הנדרשות. נכנסתם מאחורי הפרגוד? קחו אוויר, תסתכלו היטב על מגש הפתקים וזהו את האותיות של המפלגה שלכם.
קחו פתק אחד בלבד. אל תיקחו "ספר" של פתקים בתירוץ של "שלא יישאר למצביעים הבאים". אל תחביאו פתקים בכיסים ואל תעשו סדר למפלגות אחרות. פשוט קחו פתק אחד, שלם, נקי וללא שום סימון עליו.
הכניסו אותו למעטפה, סגרו אותה (אין צורך ללקק אותה, אפשר רק להכניס את הלשונית פנימה), וצאו החוצה כדי לשלשל אותה לתיבה.
מה עושים אם מגלים טעות לפני שמכניסים לתיבה?
התרגשתם נורא? הילד שבא איתכם לקלפי משך לכם את החולצה ובטעות קרעתם את הפתק? הכל בסדר.
כל עוד לא שלשלתם את המעטפה לתוך הקלפי הכחולה הגדולה – אפשר לתקן. פשוט פנו ליושב ראש ועדת הקלפי, הסבירו שהמעטפה נהרסה או שהפתק נפגם, בקשו מעטפה חדשה והיכנסו שוב אל מאחורי הפרגוד. הם יפסלו את המעטפה הישנה שלכם מולכם, ויתנו לכם הזדמנות שנייה.
ברגע שהמעטפה יצאה לכם מהידיים ונפלה לתוך התיבה – המשחק נגמר. אין דרך חזרה, ואי אפשר לבקש "להצביע שוב".
לסיכום: כוחו של פתק קטן
במדינה שבה מערכות בחירות הופכות צמודות ממערכת למערכת, ושבה גושים פוליטיים מוכרעים על חודו של קול, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר על הזכות להשפיע רק בגלל חוסר תשומת לב טכנית.
הסטטיסטיקה של קולות פסולים בבחירות היא לא סתם נתון יבש שיורד בשולי החדשות ביום למחרת. היא מייצגת אלפי אזרחים שקמו, התלבשו, הלכו לקלפי, ובסוף הקול שלהם נשאר על רצפת חדר הספירה.
בפעם הבאה שאתם נכנסים אל מאחורי הפרגוד, זכרו את הכתבה הזו. שמרו על הפתק שלכם נקי, בודד בתוך המעטפה, ובעיקר – שלם. רק ככה תוכלו להיות בטוחים שהקול שלכם באמת יקבל את המקום הראוי לו במשכן הכנסת.
אם הכנסתם שני פתקים של מפלגות שונות – הקול שלכם ייפסל מיד. אם הכנסתם שני פתקים של אותה מפלגה בדיוק, הקול בדרך כלל ייחשב כקול כשר (וייספר כקול אחד), אך אם הכנסתם שלושה פתקים או יותר מאותה מפלגה – הקול ייפסל. ההמלצה החד-משמעית היא להכניס תמיד רק פתק אחד.
ממש לא, זהו מיתוס. מבחינת החוק, פתק לבן (או מעטפה ריקה) נחשב לקול פסול לחלוטין. הוא אינו נספר, אינו משפיע על חלוקת המנדטים, לא מוריד את אחוז החסימה, ובוודאי שלא עובר לאף מפלגה אחרת.
לא. כל סימן, קשקוש, ציור או מחיקה על גבי הפתק פוסלים אותו באופן אוטומטי. חוק זה נועד במקור למנוע מצב של "סימון" פתקים כדי להוכיח הצבעה בתמורה לתשלום. הפתק חייב להישאר נקי ושלם.
קול פסול הוא קול שלא נספר כלל בגלל פגם טכני (כמו שרבוט על הפתק או ריבוי פתקים). לעומת זאת, "קול אבוד" הוא קול כשר ומושלם מבחינה טכנית, שנספר במניין הקולות הכללי – אך ניתן למפלגה שלא הצליחה לעבור את אחוז החסימה ולכן לא ייכנס לכנסת.
כל עוד המעטפה לא נכנסה לתוך תיבת הקלפי – אפשר לתקן. עליכם לגשת ליושב ראש ועדת הקלפי בחדר, להחזיר לו את המעטפה והפתק הפגומים, לבקש מעטפה חדשה, ולהיכנס שוב אל מאחורי הפרגוד. ברגע שהמעטפה בתוך התיבה, לא ניתן להצביע מחדש.